<h1>פסקי או"ז הלכ' נשיאת כפים</h1>
<h2>דף לח.</h2>
אין הכהנים נושאין כפיהן מדאורייתא בפחות מעשרה. אבל מדרבנן נושאין אפילו ביחיד. וכן כהן אחד נושא כפיו מדרבנן. כה תברכו בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאות כפים. וצריכים להגביה כפיהם כנגד כתפותיהם ואינם רשאים להגביה יותר. וצריכים להרחיב אצבעותיהם. אין מברכין בגבולין בשם המפורש. כה תברכו, פנים אל פנים ובקול רם. לשנים קורא החזן, דהיינו השמש כהנים. לאחד אינו קורא כהן. אבל הש"ץ אסור לו להפסיק ולקרות כהנים.
<h2>דף לח:</h2>
כל כהן שאינו עולה לדוכן כשהחזן קורא כהנים עובר בשלשה עשה אי לאו דסליק אחורי עמודא או נפיק לברא. כל כהן שלא עקר רגליו בעבודה שוב אינו עולה.
העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים. ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו. ואם בטוח שישא את כפיו ויחזור לתפלתו רשאי, ונד פורתא בעבודה. ואין הכהן רשאי להוסיף ברכה אחת משלו. וכהן דפרס ידיה בחדא דוכתא ואזל לדוכתא אחריתי ואשכח ציבורא דלא מטו לברכת כהנים, כי מטו לברכת כהנים פריס להו ידיה ושפיר דמי.
בית הכנסת שכולם כהנים, אי אישתיור בי עשרה לענות אמן מקצתן עולים. ואי לא כולם עולים, והטף והנשים עונין אחריהן אמן. עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, ושבצדדין ושלפניהם הם בכלל ברכה. ואריכי באפי גוצי לא מפסקי, וכן תיבה, ואפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
<h2>דף לט.</h2>
כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו. וכשהוא בא לישא את כפיו מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לברך את עמו ישראל באהבה. וכד עקר כרעיה אומר יהי רצון י"י אלהינו שתהא ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל בלא מכשול ועון. וכד מהדר אפיה מציבורא אומר רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו.
כהן המועד ומפורסם תדיר להרוג נפשות ולגלות עריות לא ישא את כפיו. אבל אם שפך דמים או גילה עריות, שכך בא מקרה לידו ואינו מפורסם ומועד לכך תדיר, ההוא נושא את כפיו. וכהן שנשמד ועשה תשובה עולה לדוכן ונושא את כפיו וקורא בתורה ראשון כשאר אחיו הכהנים.
<h2>דף לט:</h2>
ואין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור. ואין הקורא רשאי להקרות לכהנים עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא. ואין הציבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח ציבור בשים שלום. ואין הכהנים רשאים לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור שליח ציבור שים שלום.
שחרית מוסף ונעילה יש בהם נשיאות כפים. ומנחה אין בה נשיאות כפים שהשיכור אסור בנשיאות כפים.
ומתפללים תפלת נעילה אפילו בלילה. וכהנים נושאים את כפיהם בנעילה אבל לא במנחה.
<h2>דף מ.</h2>
והפסוקים שהעם אומרים בזמן שהכהנים מברכים אותם, אנו אין אומרים אותן.
אין הכהנים רשאין לעלות בסנדלים לדוכן. כהן שיש מום בפניו ידיו ורגליו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו מותר. וכן כהן שידיו צבועות סטים לא ישא את כפיו אלא אם כן רוב בני העיר מלאכתן בכך. אסור להסתכל בכהנים בשעה שעולים לדוכן אלא היכא דקים ליה בנפשיה דלא מסח דעתיה מן הברכה. האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים, אף בלבנים לא יעבור. בסנדל איני עובר אף ביחף לא יעבור.
